<h1>שו"ת הרא"ש כלל כ' סימן ט"ו—ב'</h1>
<h2>דף יא.</h2>
עוד אדוני אבי הא דאמרינן גבי מנא הא מילתא דאזלינן בתר רובא ואמרינן אתיא מפרה אדומה. ופסקו התוספות שאם עשו גבינות מבהמות ונמצאת אחת מהן טרפה שכלן אסורות הואיל ולא הובררה החזקה שעה אחת, והתירו אם נמצאת טרפה מחמת סירכא. ועוד הוספת בפרישתך וז"ל ועוד י"ל למאי דמסקינן דאזלינן בתר רובא כל הבהמות בחזקת כשרות אפילו תוך שנתן, משום דרוב בהמות כשרות הן ורובא עדיף מחזקה, עכ"ל. ואיני מבין מה מועיל רוב בכאן הואיל ויש כאן טריפה לפנינו ואין כאן חזקה רובא מאי מהני. תשובה על פרה אדומה הקשו התוספת כיון דפרה בת שתים דילמא משום דאוקמה אחזקה שאינה טרפה למ"ד טרפה אינה חיה. וכיון שחיתה שנה אחת הוברר הדבר שהיתה כשרה שעה אחת משעה שנולדה ואוקמה אחזקה, ולאו משום דאזלינן בתר רובא. ותירצו דלא מיקרי חזקה כיון דלא נבררה ולא נודעה שעה אחת, דבכל שעתא ושעתא איכא למימר השתא טרפה היא, ואין לברר ולידע דהשתא לאו טרפה היא עד שתחיה שנה אחר שעה זו. ולפום האי תרוצא פסקו שאם עשו גבינות מבהמות ואחר כך נמצאת אחת טרפה דכלם אסורות. וכתבתי דהוי שינוי' לפום שיטתא דהשתא, דאכתי לא פשטינן דאזלינן בתר רובא, הילכך אין כאן חזקה שעה אחת. אבל השתא דפסקינן דאזלינן בתר רובא ורובא עדיף מחזקה, הילכך בכל שעתא ושעתא אזלינן בתר רובא וכשרה היא, ועדיף האי רובא מחזקה ואוקמה אחזקתה וסמוך למיתתה נטרפה והגבינות כשרות.
